באלו מקרים ניתן להכיר במחלת ריאות כפגיעה בעבודה, המזכה בקבלת פיצויים וזכויות מהמוסד לביטוח לאומי?
מחלת ריאות יכולה לעיתים להיחשב כ"מחלת מקצוע" ולכן גם כ"פגיעה בעבודה" המזכה בזכויות ע"פ חוק המוסד לביטוח לאומי. אך זאת רק אם המחלה הספציפית נכללת ברשימת מחלות המקצוע הקיימות בתקנות או אם המחלה מוכרת בתחום התעסוקתי, כגון: מחלת ריאות הנגרמת מ"אבק מזיק", כמו סיליקוזיס ואסבסטוזיס.
ישנם מקרים בהם ביטוח לאומי מכיר במחלת ריאות כתאונת עבודה גם כאשר אינה מופיעה ברשמיה האמורה לעיל. לדוגמה, בית הדין לעבודה הכיר במחלקת ריאות כפגיעה בעבודה, גם במקרים בהם לא דובר במחלות ריאה המופיעות ברשימת "מחלות המקצוע", וזאת במקרים שבהם הנפגע סבל מסדרה של פגיעות חוזרות ונשנות בריאות. עקרון זה נקרא "תורת המיקרוטראומה".
למשל, מורה טענה כי חלתה במחלת ריאות כתוצאה מחשיפה לאבק גיר. התובעת נבדקה ע"י מספר מומחים מטעם ביה"ד, שנתנו חוות דעת עם מסקנות הפוכות. ביה"ד קבע לבסוף כי מחלת הריאות ממנה סובלת המורה הינה פגיעה בעבודה בהתבסס על תורת המיקרואטראומה. דהיינו: הנזק המצטבר של שאיפת אבק הגיר הוא שגרם להתפרצות מחלת הריאות של התובעת.
במקרה אחר הכיר המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה, במקרה בו אדם אשר עבד במשך שנים רבות בנגריה והיה חשוף במשך כל השנים לאבק וחומרים כימיים וחלה במחלת ריאות.
ישנה חשיבות רבה להיוועצות בעו"ד מומחה בתחום הביטוח הלאומי בטרם הגשת טפסי ההודעה על פגיעה בעבודה למוסד לביטוח לאומי, וזאת לצורך הבטחת מיצוי זכויותיו של הנפגע.